מיזוג וספיגה — איך רעיון של הצעת חוק ממשיך להיספר גם אם ההצעה עצמה לא עברה
רוב הצעות החוק לא הופכות לחוק — אבל לפעמים ההצעה "נופלת", ודווקא הרעיון שבתוכה מנצח, כי הוא נכנס לחוק אחר שכן עבר. במקרים האלה המדד לא נותן לרעיון להתאדות: הוא זוקף קרדיט לח"כ שהניע אותו. כי מה שמשנה לציבור הוא שהמנגנון נמצא בסוף בספר החוקים — לא של מי השם מתנוסס עליו.
רמת עומק:
מטרת הלמידה: אחרי המודול תדעו להבחין בין שתי הדרכים שבהן רעיון "שורד" גם כשההצעה נופלת — **מיזוג רשמי** ו**ספיגה לא-רשמית** — לזהות מי מאשר כל אחת מהן, ולהבין למה הקרדיט משותף ולא נגזל מאף אחד.
נקודת המפתח: רעיון טוב לא צריך לשאת את שמכם כדי להיחשב. הוא מנצח בשתי דרכים — מיזוג רשמי וספיגה לא-רשמית — והמדד מזכה את הח"כ המקורי בשתיהן.
איך זה מתחבר למדד: המודול נשען על מנגנון המיזוג והספיגה בקריטריון האפקטיביות החקיקתית: מיזוג רשמי נלקח מנתוני הכנסת (`kns_billunion`) ומזכה במשקל 10 כשהיעד חוקק, אוטומטית; ספיגה לא-רשמית מזוהה על ידי AI ונספרת רק לאחר אישור אנושי בתור הביקורת. בשני המקרים גם יוזמי החוק שעבר נזקפים בנפרד — הקרדיט משותף.