בחינת שיפוי מעסיקים בגין הפרשות פנסיוניות של עובדים שגויסו למילואים

שלום וברוכים הבאים, שבוע טוב לכל המתכנסים. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת העבודה והרווחה בנושא בחינת שיפוי מעסיקים בגין הפרשות פנסיוניות של עובדים שגויסו למילואים. זה נשמע כמו משהו כלכלי כזה: שיפוי, מעסיקים, הפרשות פנסיוניות – אבל מדובר פה בנושא מאוד אקוטי. אנשים נמצאים כבר חודשיים בצו 8. המדינה אומנם נותנת את המשכורת שלהם שהם מקבלים, בכל מקום שהם עובדים. אבל יש הפרשות – קופות גמל וכדומה, תכף אתם תפרטו – שהמעסיק חייב לשלם. והמעסיקים, בפרט כשמדובר במעסיקים עניים או כאלה שיש להם הרבה חיילים או דברים כאלה – זה כבר לא פעם בשנה איזה חודש אחד כמה גרושים, זה כבר מצטבר. לכן אנחנו ביקשנו לפני שבועיים מהאוצר שיגבש משהו.

עברו יותר משבועיים.

כן, עברו יותר משבועיים.

לא נורא, אנחנו לא סופרים. לא נורא, לא נורא.

כשסופרים את ספירת העומר, חשוב כל יום להגיד את היום. לכן אנחנו מקיימים את הדיון עכשיו. אני רוצה לאפשר לחברים שהציעו את זה בכתב. מלביצקי לא עזב אותי אפילו ליום אחד, אבל חברת הוועדה היא חברת הכנסת עטייה. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה על קיום הדיון החשוב. תודה מגיעה – תמיד אני אומרת – גם לצוות שלך, הנהדר. כפי שאמרנו, באנו לכאן היום כדי לקבל כבר את הפתרון, מה עושים היום. אני לא מדברת רק על חברות האבטחה, על 20,000 מאבטחים שגויסו בצו 8, אלא על כלל המגזרים, על כלל הסקטורים, התעשיינים ועוד סקטורים נוספים. בשבוע הבא חברות האבטחה אמורות כבר להפריש את הרכיבים הפנסיוניים. שוחחתי איתן והן אמרו שעל אף העבירה הפלילית הן לא יעבירו הפרשים. אין להן מאיפה לשלם, וצריך לקחת את זה לתשומת הלב. ברור שזה יגרום למפוטרים רבים, לדמי אבטלה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? שישלמו, וזה יפטור אותן מלשלם דמי אבטלה אחר כך. אני תמיד לוקחת את המאבטחים כדוגמה. מאבטחים בגני ילדים, בבתי ספר – זה חשוב מאוד, אי-אפשר בלעדיהם. וגם, יש כאן חוסר שוויון. למה חברות אבטחה שמעסיקות מאבטחים במשרדים ממשלתיים כן משופות ואלה לא משופות? גם התעשיינים, המאבטחים – כולם. אני רוצה שידגישו לי את זה, כי אומרים לי שחברות האבטחה במשרדים ממשלתיים לא משופות. מהניסיון שלי בכנסת, אני שוב פונה אליך, תפעיל את כובד סמכותך. אם היום אין פתרון – לך על הוראת שעה. אבל חייבים היום, כאן ועכשיו, לצאת עם פתרון. תודה רבה.

תיאורטית, הצעת החוק מונחת על שולחני. ולא רק כהוראת שעה, אלא באופן קבוע. אבל אני לא משתמש בזה, אני רק שם את זה כדי שיבינו אנחנו צריכים להיות רציניים.

בינתיים מדובר בשלושה חודשים, מאוקטובר עד דצמבר. בשבוע הבא אנחנו בוועדת הכספים כבר נדון על חודש דצמבר, פיצוי לעסקים קטנים ובינוניים.

זה לא קשור לפיצוי, אדוני.

חבר הכנסת דב מלביצקי.

תודה, אדוני היושב-ראש. תראה, אני חבר כנסת חדש. בהתחלה לקחתי מאוד ברצינות את הדברים, אבל אני רואה לאט-לאט שכשרוצים ומתעקשים – יש פתאום כסף. הבוקר התבשרנו, שבעוד שלחלוטין לא היה כסף וקיצצו במשרד הכלכלה 250 מיליון שקל, הינה, שר הכלכלה בא, לא נכח בשתי הצבעות, איים שהוא לא יצביע – והופ, מוצאים לו 240 מיליון שקל.

אם הוא לא נמצא, והוא חבר ממשלה, במפלגה שלך - - -

בסדר, לכן אני מרשה לעצמי.

אז אני מרשה לעצמי להגיד לך ששמעתי שקיצצו לו חצי מיליארד שקל מבלי לשאול אותו.

כן, אבל הוא ביקש 250.

250 שהיו מיועדים לפריפריה, בגלל זה זה הכעיס אותו.

אם אני הייתי במקומו, אני לא יודע מה הייתי עושה.

בסדר, עובדה שהחזירו.

רק חצי.

אבל להרבה משרדים קיצצו.

עובדה שהחזירו. כשמעסיק מעסיק מילואימניק, הוא כמובן לא רוצה ולא יכול לפטר אותו. לא רק שהוא לא רוצה ולא יכול לפטר אותו, בטח בתקופה הזו, הוא גם לא יכול להביא מחליף ראוי, כי אף מחליף ראוי לא יבוא לחודש, חודשיים, שבועיים, למעין חוסר ודאות כזאת. בנוסף לכל האירוע הזה, ובטח אם המילואימניק הוא משמעותי בעסק והעסק סובל, עכשיו הוא משלם כסף. הוא משלם כסף כל חודש על עובד שלא נמצא אצלו. אני מנסה, דרך החבר'ה שלכם מאגף התקציבים, פעם אחרי פעם. אומרים לי שזה מצריך ישיבה עם השר, וזה צריך פה, וזה צריך שם. אני מבין הכול. כולם מאוד עסוקים. יש הרבה כספים להעביר. יש 400 מיליון שקל שהולכים למשרד של סטרוק. יש המון כסף שהולך לכל מיני מקומות. אני לא רוצה לשמוע הסברים למה לא. אני לא רוצה לשמוע הסברים למה זה קשה. אני אומר בצורה מאוד פשוטה, לפרוטוקול. אם הנושא הזה לא יבוא לידי פתרון, לכל הפחות כשלב א', בנוגע למה שקורה במלחמה הזו – וכשאני אומר יבוא לידי פתרון, זאת אומרת ששום מעסיק לא יישא בהפרשות סוציאליות של עובדים – אני לא אוכל להצביע בעד התקציב. תעביר את זה בבקשה הלאה.

אנחנו גם מצטרפים. אני גם חברה בוועדת הכספים, אני גם לא אצביע בעבור התקציב.

זה מה שהולך להיות, לכן פחות מעניין אותי לשמוע את ההסברים למה לא. קח את זה הלאה, ושיבינו שם שיש אירוע, שאם הדבר הזה לא יבוא לידי פתרון, אני לפחות – ואני שמח שגם חברת הכנסת עטייה, ואני בטוח שאם נדבר עם עוד חברי כנסת, עוד יצטרפו – לא נוכל להצביע בעד התקציב הזה. תודה רבה.

חברת הכנסת ביטון, את כבר לא צריכה להיות באופוזיציה - - -

כבוד היושב-ראש, אני חושבת שכובד האחריות שלנו בוועדה הזו היא להגן על המעסיקים ועל העובדים, בטח ובטח בימים קשים אלו כשכ-300,000 חיילים מגויסים. הנטל הזה לא יוכל להיות על המעסיקים, כי אם חלילה המעסיקים יקרסו, גם לאותם חיילים ולאותם עובדים לא תהיה עבודה ואז יצאנו בשן ועין. יש סעיף מאוד ברור בביטוח לאומי, כי צפו את זה בעבר, סעיף 376. בסך הכול, נדרש שר הרווחה או שר האוצר לקחת את זה על עצמו ולפתור את הבעיה הזו. אני לא מצליחה להבין, אני מסתכלת על שר האוצר, הוא מחלק מעות חנוכה ביד נדיבה למשרדים - - -

די, תפסיקי. זה דיון פוליטי או דיון מהותי? בואו נפסיק עם ההגדרות האלה, כי לשר האוצר המילואימניקים חשובים לא פחות.

זה מהותי. אני מבקשת, אי-אפשר שכל פעם כשאני אדבר על שר האוצר שלך, את תשמרי עליו בכספת. אני יודעת שהוא שומר על הכספת לנוחותו.

יקירתי, אני לא דיברתי על שר האוצר, דיברתי על מעות חנוכה.

אני חושבת שהכספים המיותרים – וחלקם מיותרים – או סכומי עתק - - -

בואי לא נתווכח על מה זה מיותרים, אלא אם כן את רוצה לפוצץ את הישיבה. מה זה מיותרים? כסף שמגיע לך – זה חשוב, כסף שמגיע לאחרים – זה מיותרים?

סליחה, כבוד היושב-ראש, אני רוצה שתסביר לי - -

אני לא מוכן לשמוע את זה. אין כסף מיותר.

- - -

- - למה המשרד של סטרוק צריך לקבל 370 ומשהו מיליון. מה בדיוק עושה המשרד הזה?

30 מיליארד שקל – ואתם לא מדברים מילה אחת.

אנחנו לא מדברים, כי כשאנחנו רואים שאנחנו במלחמה, כבוד היושב-ראש - - -

אתם לא שואלים לאן הולך ה-30 מיליארד שקל.

מרכזי חוסן ליו"ש – זה לא חשוב?

אוקיי, זכותי לומר, אם אנחנו לא נגן עליהם ולא נשפה אותם – אנחנו עושים נזק. אז עם כל הכבוד, אני לא קואליציה ואני גם לא אופוזיציה בסיטואציה. אני עכשיו רואה את העובדים לנגד עיניי, ואת המעסיקים.

חברת הכנסת וולדיגר, אני רוצה להגיד לך משהו. חברת הכנסת ביטון כבר ותיקה בוועדה הזאת, היא בוועדה הזאת מהרגע הראשון. היא יודעת והיא עושה את זה: הוועדה הזאת היא ועדה שלא עוסקת בקואליציה ואופוזיציה, תשאלי את מאיר כהן, תשאלי את כולם.

נכון, זה מה שאמרתי.

צדקת בהערתך לגבי מעות חנוכה, אבל אל תעשי מזה - - -

נעשה הכול כדי להביא תוצאה. בואו ננסה להביא תוצאה.

ואם הקואליציה לא מצביעה, זה אומר דרשני.

אני רק חייבת לומר.

יהיה לך זכות דיבור.

כבוד היושב-ראש, רק לגבי התגובה שלך. אני ישבתי ושתקתי, גם כשחברי דיבר פה מקודם. אני רק אומרת שבואו נכבד את האירוע ונכבד את הסיטואציה. אף אחד פה לא מנסה - - -

אבל זה תפקידי כיושב-ראש להגיד. אמרתי את זה. עכשיו חבר הכנסת אלון שוסטר.

תודה רבה. אני מבקש לחזור לקווים המנחים של הוועדה הזו, כפי שהציג היושב-ראש. מכיוון שכל מה שאמרו קודמיי חברי הכנסת מקובל עליי, הגשתי הצעת חוק והנחתי אותה בשלהי המושב הקודם. אלמלא המשבר וחוסר היכולת לקדם הצעות חוק פרטיות, אני מניח שזה היה עולה. אני משוכנע שמדובר בעוול. אני רוצה לפנות לחברינו נציג האוצר מאגף התקציבים. אני רוצה לשאול: אדוני, האם בהיר לכם שמדובר בעוול של 75 שנה? האם מדובר בעוול? ואם כן, האם ראוי לתקן אותו? אני מבין שיש לכם משימה לשמור על הכסף של כולנו. יש לחצים מסוגים שונים, של הבהילות הקונקרטית ועניינים פוליטיים. אנחנו חיים באווירה כזאת. אבל האם בצד העקרוני אתם מעריכים שמדובר בהליך סביר, כל מה שתואר כאן, או שמדובר בעוול? ואם זה על הציר, תסמן את המקום. והאם, כתוצאה מהתשובה לשאלה הראשונה, אתה חושב שראוי למצוא לכך פתרון? ושאלה אחרונה. איך נקרא לזה? בן בנו של קל וחומר, אם זה אכן עוול בשגרה במשך 75 שנה, כאשר אנחנו בעיצומו של העשור השביעי למלחמה הזאת בימים, האם יש לזה משמעות גדולה יותר ועמוקה יותר על המשק, על ההוגנות, על סוג העוול?

חבר הכנסת שוסטר, מעניינת אותי הצעת החוק שלך, כי אנחנו הכנו הצעת חוק בעניין הזה. אולי נוכל לשלב את שתיהן.

בשמחה.

אם נצטרך. אני מקווה שלא נצטרך.

תודה.

אני הולך לפי הסדר של חברי הכנסת. מאיר כהן, בבקשה.

שלום לכולם. חבר הכנסת שוסטר, אדוני, אתה שואל יותר מדי שאלות לשעת הצוהריים. אנחנו לפני שבועיים רצינו לשמוע את האוצר. אני חושב שלפני שאנחנו מדברים, ולפני שאנחנו מאיימים אם נצביע או לא נצביע, ונתווכח, בואו נשמע את האוצר. יכול להיות שהאוצר בא עם פתרון טוב, שיחסוך מאיתנו את כל ההתלהמויות האלה. אם לא, אנחנו יודעים לצעוק ולצרוח. אבל כעיקרון, צריך שיהיה ברור לאוצר – ואני יוצא מתוך הנחה שזה קצת ברור להם – שענפי העבודה למיניהם זה המקום הכי בטוח שאליו חוזרים כל האנשים. לגרום לכך שמעסיקים יתחילו להתגרד באי-נוחות או לקחת כסף שאין להם, זה דבר שברור לכל אנשי האוצר שהוא מיותר. חבר הכנסת שוסטר, אדוני, אני מציע לך: אל תשאל את האוצר תמיד האם השאלות הן טובות. תעזוב. תודה.

חבר הכנסת ששון גואטה.

אדוני היושב-ראש, קודם כל זאת ישיבה ראשונה שלי פה. אני לא חבר בוועדה, אבל מהשיחות במסדרונות ועם כמה מעסיקים שפנו אליי, אני הייתי בהלם ממה שקורה. לא הבנתי שזה יכול לקרות. אני באתי לישיבה, ואני לא מאמין. המדינה מגייסת, מגייסים את המילואימניקים, לוקחים אותם, מעבירים כסף, והמעסיק צריך לשלם את התנאים הסוציאליים במקום שהמדינה תדאג לדבר הזה? לא מספיק מה שעוברים העסקים, חברות האבטחה וכל המעסיקים שיש עליהם את הכובד, את הבעיות של המלחמה והבעיות הכלכליות שנוצרו מהמלחמה הזאת, אז גם מבקשים מהם עכשיו לשלם הרבה כסף. כמו שאמרת בהתחלה, כשזה היה עובד אחד, זה היה קצת ציונות, ספגנו, הכול טוב. אבל עכשיו יש פה עסקים עם מאות אנשים שבמילואים, ועשרות אנשים, ולא יודע כמה. אני חושב שזה לא פייר. אני לא מבין למה אנחנו צריכים לנהל את זה בכלל. הוועדה זה בסדר, אבל למה הם לא נותנים פתרונות אחרי הוועדה הראשונה שעשית? הבנתי שזאת ועדה שנייה שאתה מקיים בנושא.

כן, ישיבת מעקב.

ישיבת מעקב. אני הייתי מצפה מהם, מהאוצר, ואני מכיר אותם. אני לא יודע אם הם מבינים מה קורה למטה מקומה ארבע אצלם, וחלילה, ואני לא מדבר על השר. אנחנו מבינים מה שקורה פה למטה, כי אנחנו מסתובבים פה. הייתי מצפה מהם שכבר אחרי הישיבה הראשונה הם היו באים לאדוני היושב-ראש, ואומרים לו: שמע, אחד, שתיים, שלוש – וסגרנו. ואין מה למשוך את זה. החבר'ה פה לא יכולים לקחת את זה על עצמם, הם לא יכולים לעמוד בנטל הזה. וזה התפקיד שלנו, להיות פה. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת וולדיגר, את רוצה שהאוצר יענה קודם או שאת רוצה קודם?