חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 25), התשפ"ד–2023
זהו התמליל המלא של הדיון, כפי שפורסם על ידי הכנסת (באמצעות פרויקט הכנסת הפתוחה). המדד קורא בדיוק את הטקסט הזה כשהוא מזהה מה כל ח"כ אמר/ה בדיון. אפשר לחפש בתמליל — בהקלדה או בדיבור.
בוקר טוב לכולם, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת חוץ וביטחון. הנושא שלנו הוא הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 25), מימון שכר לימוד מלא ללוחמים, התשפ"ד–2023. אני מזכיר שזה מיזוג של הצעות חוק פרטיות של מספר חברי כנסת – אופיר כץ, אלי דלל, שרון ניר, מיכאל ביטון, יבגני סובה ויוליה מלינובסקי. כל החברים האלה הגישו מספר הצעות חוק פרטיות. דנו, מיזגנו, ואנחנו כרגע די ערוכים להכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית. אופיר כץ, היוזם הראשון, אתה רוצה לפתוח את הדיון ולומר משהו?
תמשיך.
אנחנו נמשיך בדיון. בסדר גמור. הגענו לנוסח שנמצא לפנינו. משרדי ממשלה, משרד הביטחון, משרד האוצר, רוצים להתייחס לנוסח המוצע? כל אחד מציג את עצמו מחדש.
אני ראש אגף ומנהל הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון. כמו שהצגתי בפעם שעברה, מבחינתנו הנוסח הזה הוא נוסח שמקובל עלינו. אנחנו רואים חשיבות בהעלאת התמיכה שאנחנו נותנים ללוחמים ל-100%. מבחינתנו אפשר להתקדם.
בבקשה, משרד האוצר.
בניגוד לדיון הקודם, בינתיים הגענו להסדרה של סוגיית המקור, בהמשך גם לפנייה של חבר הכנסת כץ ויושב-ראש הוועדה. היינו רוצים לבקש להכניס לנוסח שהמימון יהיה הדרגתי. זאת אומרת, שלא כבר בשנה הראשונה יהיה 100%, אלא שסך כל המימון לכל התואר יהיה 100%, אבל בשנה הראשונה והשנייה לצורך העניין נשאיר את זה 75% ובשנה השלישית מקבלים 150%. אני אגיד שעמדתנו המקצועית מלכתחילה הייתה שלא נכון להגיע ל-100% באופן כללי, כי אנחנו חושבים שתמיד נכון שהפרט יראה איזושהי עלות למה שהוא עושה, איזשהם דמי רצינות. אני מבין שגם השר שלנו וגם חברי הוועדה לא מסכימים. אנחנו מקבלים את זה. יש באמת מקור גם ל-100%. אנחנו רק מציעים שזה יהיה הדרגתי, כדי לא להגיע למצב שאנשים ביתר קלות נכנסים לשנה הראשונה כי הם לא רואים עליה בכלל עלות. בסופו של דבר, מי שמשלים את התואר – שזה כמובן הרוב המכריע של האנשים – מקבל 100% מסך המימון של התואר, ולכן הם לא נפגעים מזה בשום צורה. אבל זה יגרום לכך שההחלטה במה להתחיל ואיזה תואר ללמוד וכו' תתקבל יותר בשום שכל, ואנחנו חושבים שזה דבר נכון ומבורך. לכן, אנחנו מציעים לעשות איזושהי הדרגתיות במימון.
זאת אומרת, אם אני אומר את זה בשפה פשוטה, אנחנו מממנים 100% של לימודי תואר, אבל הצעתכם היא שבשנה א' הוא יקבל נניח 75% כמו שאתה אמרת, בשנה ב' – 75%, בשנה ג' – 150%. זאת ההצעה שלך.
אמת. כמו שאמרת, כבוד היושב-ראש, זה באמת מגיע בסופו של דבר לאותם 300%, זה פשוט הדרגתי. ועוד פעם, אני חושב שהיתרון של זה מנקודת מבט כלכלית של הפנמת עלות מסוימת הוא שהפרט יראה איזושהי עלות בשנה הראשונה שלו. ועוד פעם, היא חוזרת אליו בשנה השלישית כשהוא מסיים את התואר, ולכן זה עונה גם על הרציונל של הח"כים המציעים ושל היושב-ראש.
מהי עמדת המציעים?
יש פה הגיון במה שהם אומרים, לא 75%, אבל אולי אחוז יותר גבוה. יש פה היגיון, אבל אני אשמח לשמוע את הגורמים הנוספים, את החבר'ה שלנו שם ואת עמדת משרד הביטחון.
משרד הביטחון, מה אתם אומרים על ההצעה?
אנחנו תומכים בכל עלייה. כל עליה היא מבורכת. ברור שמה שמוצע פה הוא יותר מהמצב הקיים. יחד עם זה, אנחנו חושבים שההצעה המקורית היא הצעה יותר טובה, אבל אנחנו לא נתנגד בסוף להצעה שמיטיבה עם החיילים, גם אם בדרך אחרת.
לא, זו לא דרך אחרת. אני מבין את מה שאומר נציג האוצר. הוא בעצם מדבר על דמי רצינות. אני גם שומע את מה שאומר המציע המוביל, חבר הכנסת כץ. 75% זה לא קדוש, אבל השארת איזשהו סכום כסוג של ערובה, תסלחו לי על הדוגמה, אבל שמישהו לא יתחיל את לימודי התואר ובשנה השנייה יחליט שהוא עוד לא עשה טיול בדרום אמריקה ויזניח, אז אני מבין את המצב הזה. אבל תכף נשמע. יש לנו חברים שמייצגים את הלקוחות עצמם, נכון? מישהו מכם רוצה להתייחס?
אנחנו מהובלת פורום הלוחמים המשוחררים. אנחנו בעד שיהיה איזשהו תמריץ שייתן דרייב לבן אדם ללמוד, אבל אנחנו נגד הקטנוניות על המספרים הקטנים האלה. אין לנו בעיה שנגיד בגין סגירה של התואר תהיה השלמה ל-100%, או בגין עמידה ב-90% מהמחויבויות האקדמיות לקבל את ה100%. המשחקים של ה-150% דיפרנציאליות לפי שנים זה מתקבל, אבל אנחנו רוצים שהם יקבלו 100% בקצה עם סגירת התואר. עם סגירת התואר שיהיה 100%.
מאה אחוז. ברור, ברור, ברור. לכן הבהרתי מה ההצעה שעלי השמיע כאן באוזנינו. אני פשוט רק רוצה להסיר את זה מהשולחן. היו ויכוחים גם בחדר הזה וגם מחוץ לחדר הזה אם ראוי לתת 100%. הוויכוח הזה נגמר. 100% מלימודי תואר ישולמו על ידי המדינה. הוויכוח הזה נגמר. עכשיו אנחנו מדברים על הצעה ששמענו ממשרד האוצר, האם לא כדאי להשאיר – עוד פעם, אתם תסלחו לי, אני אומר את הדברים האלה בחיוך – איזה פיתיון בסוף להמשיך כמו שאתה אמרת בעצמך, לדרבן את האנשים להמשיך ללמוד ולסיים את התואר. זה מה שעומד על הפרק.
ברשותך, אני רוצה רגע להתייחס למשהו קטן, לגבי המילה "לסיים". היום אנחנו לא בודקים סיום של תואר, ואפרופו אנחנו יודעים שאפשר לגמור תואר גם אחרי חמש שנים, בסוף לקבל את התעודה אחרי חמש שנים. לכן אני מציע שהנוסח לא יהיה "לסיים את התואר", אלא "סיום השנה השלישית".
סיום השנה השלישית. אוקיי.
איך זה יהיה?
בשנה השלישית.
אבל יש לפעמים - - - סיום התואר.
לא. לצורך העניין, אם אנחנו נגיד - - -
עוד לא קבענו.
כי בהנדסה זה - - -
לא, בהנדסה זה ארבע לצורך העניין, אבל גם בהנדסה אפשר למשוך את זה לחמש, שבע. יש מקרים.
אז בסיום התואר.
לא, אני דווקא לא רוצה להגיד בסיום התואר, אלא בשנת הלימודים האחרונה, השנה השלישית או הרביעית שמזכה לפי הכללים.
אפשר להגיד "בשנת הלימודים האחרונה של הזכאות".
בשנת הלימודים האחרונה שמזוכה במלגה, אבל לא סיום.
תכף, חבר הכנסת אלקין. אני ראיתי את היד. הנושא של רפואה נשאר בסוף מחוץ לתחום?
לא. רפואה, אדריכלות והנדסה הם בארבע שנים במסגרת החקיקה, ולכן אין פה משהו שונה.
אבל הם יקבלו חמש שנים.
ארבע שנים. לא מרחיבים.
אוקיי. חבר הכנסת אלקין, בבקשה.
שתי סוגיות. אחד, לגבי הסוגיה שעלתה פה, בדרך כלל לסטודנטים בגילאים האלה יש גם משמעות תזרימית. לא כולם יכולים לשחק עם הכסף הזה. זה דבר אחד.
לכן עוד לא קבענו מה - - -
בדיוק. לכן החלוקה פה היא חשובה, ואני הייתי משאיר איזשהו תמריץ לסוף. יש פה היגיון, אבל לא הייתי עושה פחות מ-85% של התואר.
זה המספר שאמרתי.
לגמרי.
דבר שני, בזמן החקיקה הועלו שני נושאים שסומנו כאופציה לתוספת בהכנה לקריאה שנייה ושלישית ומופיעים בדברי ההסבר של החוק – אחד זה הוראת שעה על חיילי מילואים בחרבות, ברזל בגלל האירוע המיוחד שנוצר פה. אני מבין שבדיוק היום בבוקר התקיים דיון בוועדת חינוך, ושם דנו על אופציה של עוד דחייה נוספת של תחילת שנת הלימודים האקדמית עם כל ההשלכות שיהיו לזה על תלמידי המילואים – כן יהיה, לא יהיה. לכן אני חושב שבשנה הייחודית הזאת יש לזה מקום, כי חיילי מילואים הפכו כמעט לסדיר, לפחות במשך סמסטר. הם מגויסים הרבה זמן. אנחנו כאן בוועדה אלה שמאשרים את צווי 8 האלה, ולדעתי לא כולם ישוחררו גם במהלך ינואר. לכן אני חושב שיש לזה מקום גדול מאוד לתת הוראת שעה דווקא בחקיקה הזאת לנושא הזה של חיילי מילואים בחרבות ברזל.
מה ההצעה אומרת?
היא אומרת שלחיילי המילואים שגויסו בצו 8 יש מימון לסמסטר או לשנה. אפשר לדבר על זה, כי כרגע הוא בהיקף של סמסטר.
לכל חיילי המילואים.
לכל חיילי המילואים.
שנייה, רגע. אולי אפשר בדיון הספציפי הזה לומר רק ללוחמים.
את יכולה להגיד אלה ששירתו. מי שגויס ליומיים ושוחרר ומחכה – זה פחות שייך, אבל מי שנניח שירת במילואים לפחות שלושה חודשים ברצף או משהו כזה זה יותר שייך.
אני מצטרף לדבריו של חבר הכנסת אלקין.
אפשר להכניס הגדרה שמדברת על אלה שבאמת לקחו על עצמם תקופה ארוכה. אבל סימנו את הנושא הזה בהליך החקיקה, ביקשנו שיתנהל על זה שיח מול משרד האוצר ומשרד הביטחון לקראת ההכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני חושב שכל מה שקורה עם שנת הלימודים כרגע רק עוד יותר מחזק את הצורך במהלך הזה. הנושא השני שעלה הוא הנושא של הכללה של הכשרות מקצועיות.
תכף נשמע.
כן. רציתי שלא נשכח את שני הנושאים האלה.
ברור. לא שכחנו, תכף נשמע התייחסויות. אבל הבטחתי לחברים מהפורום התייחסויות. בבקשה.
תודה רבה. גם אני מוביל את הפורום. בהתייחס לדברים שאמרו על התארים שהם ארבע-שנתיים, שוב, אני חושב שכבר הרבה מאוד זמן אנחנו חוזרים על זה דיון אחרי דיון. אני לא מבין למה צריך לעשות את זה גם בתקופה כזאת. מלבד התארים שמתייחסים אליהם – כמו תארי הנדסה, רפואה ואדריכלות – יש תארים שלוקחים במינימום ארבע שנים. להחריג אותם כל פעם ולהוציא אותם החוצה כמו תארים כפולים או משפטים למשל ותארים כאלה, אני לא מבין למה עד עכשיו אנחנו לא מקבלים את ההתייחסות הרצינית שאנחנו צריכים. מישהו שלומד שנה רביעית משפטים, לא מקבל את היחס שמגיע לו, שגם בשנה הרביעית יקבל את המלגה. אני חושב שאני בעצמי אמרתי את זה לפחות שלוש פעמים בחדר הזה. אני אשמח לקבל התייחסות גם של הח"כים וגם של הקרן.
מה נוהגים ברפואה?
הוא אמר שלרפואה יש התייחסות חריגה.
כן, כן. ברפואה, הנדסה ואדריכלות נוהגים לתת ארבע שנים.
אבל לא יותר מארבע.
כן.
אז למה משפטים - - -
עבר הרבה זמן מאז שלמדתי באוניברסיטה. מה קורה במשפטים? למה זה לא שלוש שנים? למה זה ארבע?
זה לפחות שלוש וחצי בהרבה מהמוסדות. למשל, אני עושה תואר כפול עם כלכלה. אני מציג את עצמי בתור נציגות של הרבה חבר'ה שעושים תארים כפולים. האוניברסיטה לא מאפשרת לפרוס את זה לפחות מארבע שנים. זה גם לא אפשרי גם אם הייתי רוצה, אבל גם האוניברסיטה עצמה לא מאפשרת לי לעשות את זה. אנחנו צריכים לראות מדוע אנחנו מחריגים תארים. זה סטנדרט והרבה לוחמים משוחררים דווקא לומדים את התואר הזה. זה בקשר לעובדה שאנחנו צריכים לפתור את הסוגיה הזאת.
גם בסיעוד יש כנראה תארים יותר ארוכים שלוקחים ארבע שנים.
מזהה ישיבה: 2212363 · המקור: מאגר הפרוטוקולים של הכנסת (הכנסת הפתוחה). התמליל מוצג כלשונו; הדגשות הדוברים נוספו לקריאוּת בלבד.