סיוע, מתן זכויות והכרה לנשות ומשפחות המילואים

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בעניין סיוע מתן זכויות והכרה לנשות ומשפחות המילואים, גם בני זוג, צריך לומר ביושר, נושא שהוא יושב על סדר יומה של הוועדה שלנו. אבל לפני כן, אני רוצה להביע בשם כולם, ובשם חברות הכנסת וחברי הכנסת והמשתתפים, את התנחומים למשפחות הנופלים. אלו ימים מאוד מורכבים. אנחנו דנים במשפחות של החילים היקרים שלנו שנמצאים בחזית, ובכאב גדול אנחנו גם מקבלים בשורות על נפילתם של גיבורים. אני חושבת שהדבר הראשון במעלה זה להזכיר לכל החיילים שלנו והחיילות שלנו שאנחנו אוהבים אותם, מתפללים עליהם ומקווים לראותם במהרה בבית בשלום. כאמור אני פותחת את הדיון על הסיוע ומתן זכויות לנשות ומשפחות מגויסי ומגויסות צו 8, כאשר הדיון האחרון שעליו דנו, וגם הניב תוצאות, היה שיפוי ופיצוי על אובדן ההכנסה של בני ובנות זוג. זו גם הזדמנות להודות למשרד האוצר והביטחון שתפעלו את העניין הזה דרך הקרן. יש עדיין את התיקונים שביקשתי בדיון הקודם להכניס ולהטמיע בתוך הנהלים שמפורסמים על ידי קרן התמיכה. זה עדיין לא הוטמע. נמצאת איתנו גם סא"ל אבישג סבג ראובן ראש עתכ"מ באכ"א. בהמשך אנחנו ניתן לך לומר דברים. אני רוצה לברך את פורום נשות המילואים. יש לנו כאן כמה וכמה נציגות, ויש לנו גם את נשות אנשי הקבע. אני משום מה התבלבלתי אתמול וחשבתי דווקא על סוגייה אחרת, על נשות קבע שהבעלים גם נמצאים במילואים בצו 8. זו סוגייה שלא חשבנו עליה. תראו, אני – בן הזוג שלי נמצא בעזה והבן שלי, ואנחנו פה, זה סוג של עבודה חיונית. אנחנו צריכים לעבוד. אז הבן שלי אומר לי באחד מהימים אני מרגיש ילד בלי הורים. אז אסור שאנחנו נגיע למצבים שאנחנו לא יודעים לתת את התמיכה לילדים. בסוף יש פה ילדים שלשמם ובעבורם אנחנו עושים הכול, אבל אנחנו צריכים באמת לזכור.

פנינה את יודעת, אני הייתי בקבוצה של נשים בחזית. וראיתי שיש קשיים עם הילדים וכל אחת, ואמרתי שבעלי המגויס ואני מגויסת לפה אז אמרתי לעצמי כמה תשמחו שיש מישהו שיכול להיות עם הילדים, מישהו שיכול להיות שם. זה לא מובן מאליו. זה קושי, זה אתגר, אבל עדיין יש את האפשרות הזאת. וכמו שאמרת נשות קבע - -

וכאלו שנקראו לצו 8.

- - והבעלים שלהם מגויסים, אז הילדים נשארים לבד.

נכון. וצריך לדאוג שאנחנו נותנים את הסיוע והעזרה המיטבית שהמדינה יכולה להעניק לכלל הסוגיות שיצופו פה. חברי וחברות הכנסת, חברת הכנסת לשעבר עליזה לביא הצטרפה אלינו, אני רוצה לפתוח בנציגת פורום נשות המילואים, שגית בכנר, היא נמצאת איתנו כאן פיזית, ואנחנו נתחיל עם המצגת. כמה זמן זה?

המצגת היא קצרה ואחרי זה אנחנו כמה דוברות.

בסדר. וחברי כנסת שנאלצים ללכת, כמו שלי שאני יודעת שבדרך כלל היא סובלנית ונמצאת איתנו מהתחלה עד הסוף – אנחנו גם נאפשר לך לפני שאת הולכת.

פנינה, אני יוצאת עוד עשר דקות, אולי אני אגיד מילה לפני שמתחילה המצגת?

בסדר, עד שהם יכינו אותה. בבקשה.

רק מילה. תודה רבה גברתי יושבת-הראש. תודה רבה ובוקר טוב לכולם. אני ממש מברכת על הדיון החשוב הזה. פנינה, אני יודעת שגם את באופן אישי התעסקת בזה ונלחמת עבורם והצלחת להכניס במתווה הישגים ואני ממש מברכת על זה.

תודה

אני נפגשתי עם פורום נשות המילואים, הבנתי מהן על הקשיים והצרכים. כמובן שאנחנו מדברים גם על בני ובנות זוג, אבל באמת שהרוב המוחץ זה נשים ולכן אני מדברת בלשון נקבה ומרגישה עם זה ממש בנוח. הם באמת יפרטו כאן את כל הדברים אני גם דיברתי על זה במליאה ביום שני. אבל חשוב לי רגע להגיד, כי כולנו מגבים ואוהבים את חיילי המילואים וכל הכבוד להם על מה שהם עושים. אבל בסוף, יש פה חזית ביתית. והחזית הביתית הזאת של הנשים המופלאות האלה באמת היא קשה מאוד, כי הן גם צריכות להמשיך בקריירה שלהן, וגם להחזיק את משק הבית וגם להסתדר לבד עם הילדים. הן חובות גם קשיים כלכליים שהם בלתי נתפסים, ברמה שאימהות אומרות לי שהן לא יכולות לשלוח את הילדים לצהרונים כי הן עצמאיות והן לא יכולות להרשות לעצמן, זה דבר שאסור לנו שהוא יקרה. יש פה עניין רגשי שצריך להתייחס אליו, ילדים עם רגרסיות, אבא נעלם לחודשיים וחצי בקושי רואים אותו. יש פה עניין של החיילים שחוזרים למילואים עם קשיים רגשיים משל עצמם, והצורה שזה מתבטא בבית, גם לזה אנחנו צריכים להתייחס. יש פה עניין של זכויות בסיסיות של האנשים האלה, כמה שעות עבודה מותר להן להיעדר? וקצת ללכת לקראתם כי הן בסוף מג'נגלות, הן כמו תמנון שצריך לעשות הכול והן צריכות את התמיכה שלנו ואני סומכת עליהן שהן יציגו את הסעיפים עצמם. אבל זו קריאה לנו לסייע להם ולא לוותר כי אנחנו לא יודעים כמה זמן זה עוד ייקח, והן מתארות לי סיטואציה של בתים שקורסים, אסור לנו להרשות לעצמנו שזה יקרה. תודה רבה.

תודה רבה. מוכן, בכנר?

אני מוכנה.

טוב, תתחילי בדברים ואחר כך תציגי את המצגת בהמשך.

אני יכולה להציג גם בלי המצגת. אני שגית בכנר, מפורום נשות המילואימניקים נלחמות על הבית. פורום שהתאגד בשלושה-ארבעה שבועות האחרונים. כולנו מתנדבות בפורום. הפורום קם מתוך צורך והכרח. להיעדרותם של אנשי המילואים מהבית השלכות מרחיקות לכת על התא המשפחתי. המשמעות של גיוסם היא ביטול חלוקת התפקידים השגרתית בכל בית. מעבר למציאות בה אנו, הנשים, אחראיות לבדנו לתפעול משק הבית ולגידול הילדים, אנו נדרשות במקביל להמשיך כרגיל בתעסוקה שלנו כעצמאיות או כשכירות. בפועל, מדובר בהתגייסות של כל המשפחה לצו 8. במצגת נתנו כל מיני דוגמאות מהתכתבויות שעולות בפורומים השונים שאנחנו נמצאים, יש לנו קבוצת וואטסאפ, יש פייסבוק של נשים. צר לי שאנחנו לא יכולות להדגים, אבל אני אתן דוגמאות. באמת יש מצוקה מאוד גדולה. (הצגת מצגת) פה נתנו קצת דוגמאות ממה שקורה, ובעצם הדוגמאות האלה זה מה שגרם לנו לפתוח את הפורום ולהתחיל.

אני רואה מרחוק. "נראה לי שאני בדיכאון".

"חשבתי שזה תלוי מצב אבל זה לא חולף וגם המצב לא. כמה לילות הגוף שלי יכול להירדם עם בירה ובכי? יש לכם המלצות לטיפול טלפוני? זום?". "האמת שהחרדה המטורפת הפכה לאדישות, לא מרגישה כבר כלום, אולי כעס". "מזדהה עם כל פוסט פה. מרגישה שקופה, רק על החיילים מדברים, רק להם דואגים, מה איתנו? לבד, כולם נעלמו, כולם בשגרה שלהם". זה מגוון.

אלו מילים מאוד קשות של נשים שמציגות שהן נמצאות באמת לצד הדאגה המתמדת גם במצב רוח מאוד ירוד. אמנם אני אקח את זה מהסקר שעשו נשות משרתי הקבע, הן ציינו שם שאני יכולה להגיד ש-30% מהנשים העלו צורך בתמיכה נפשית, שגם בהמשך תפרטי יותר.

אני אמשיך לנתונים שאספנו מסקר שערכנו במסגרת סקר שערכנו ביחד עם מאגר מוחות, בסקר ניתן לראות ש-72% הפחיתו משעות העבודה על חשבונן. 64% ניצלו ימי חופשה או מחלה על חשבונן. 91% מהעצמאיות דיווחו כי חלה ירידה בהיקף ההכנסות שלהן ביחס לממוצע של 2023.

אני רוצה רגע להתעכב על הסיפור של ניצול ימי חופשה שגם צריך להזכיר למרות התיקונים שעשינו במתווה. בסוף, אנחנו היינו לקראת סוף שנה ולנשים לא היו כבר ימי חופשה. נמצאים פה נציגי האוצר. מי נמצאת כאן? עדי, את נציגה של עלי בינג, זה בעצם אגף ביטחון?

אגף ביטחון, אבל אנחנו עובדים עכשיו בשיתוף פעולה עם צוות התעסוקה תחת כפיר.

נכון, אבל אני אומרת את זה ואמרתי את זה גם לבינג, שיש לי הערכה אליו, שאגף ביטחון יהיה בוועדה הזאת. הוועדה הזאת סופר חשובה ואתם תהיו פה באופן קבוע, במיוחד היום כשאתם מגבשים את הכול.

זה בדיוק מה שאנחנו עובדים עליו.

בסדר, אני אתן לך בהמשך לדבר. בבקשה.

אני אמשיך לעוד נתונים מתוך הסקר. 79% העידו על שינוי לרעה במצבם הנפשי של הילדים בעקבות היציאה למילואים. 93% הרגישו שהדברים קשים להם מידי, והן אינן מסוגלות עוד להמשיך להתמודד עם המצב. בעצם אנחנו רואות פגיעה בשלושה תחומים עיקריים. פגיעה כלכלית, פגיעה תעסוקתית ופגיעה נפשית. אני כן אגיד שעל הפגיעה הנפשית, לפני שנמשיך הלאה, אנחנו חושבות שיש לכנס דיון ייעודי בוועדה בנושא המניעים הרגשיים שלא נותנים להם היום את הדעת על זה. וחשוב, כי הילדים פה לא רגילים שאין אבא בתמונה. ילדים שבאו ובהתחלה שאלו מתי אבא חוזר? העדויות אומרות שהם כבר לא שואלים. הילדים כבר לא שואלים איפה אבא כבר אחרי כל כך הרבה ימים. צריך לחבק ולתת גם לאישה שלא רגילה להיות לבד וגם לילדים, כשלרוב מדובר בילדים קטנים, כי נשות המילואימניקים הרוב הגדול הם בני 30-40, זה טווח הגילאים שלנו, זה אומר שהילדים הם ילדים קטנים עד גיל 14, זה הממוצע. מכאן נמשיך לעו"ד שבות רענן, שתרחיב בנושא של העסקה.

שאני מקווה שהיא בסדר, היא נמצאת בזום. הבנתי שהיא הייתה בדרכה לכאן והייתה תאונה – תאונה על כביש 6, לא שלה – אז אני מקווה שהיא בסדר. עו"ד רענן שבות?

קודם כול שלום לכולם, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. חשוב לי לציין שבפורום יש מעל 3,000 נשות מילואימניקים, ואני גם אגיד נשות כי הרוב המוחלט הן נשים.

ושוב כן נחדד שכל מה שנשיג אנחנו משיגים גם לגברים.

ברור, גם לכולם. כן חשוב לי להגיד שאנחנו מהוות רק 1% מהאוכלוסייה, 100,000 משפחות שנמצאות בעומס הזה כרגע. גם אני מה-7 באוקטובר מגייסת עם ארבעה ילדים מתחת לגיל שמונה, עם איש לוחם, רגרסיות אצל הילדים, תפעול אינסופי של הבית לבד. חצי המשרה הנוספת שהייתי צריכה להתחיל אחרי החגים וזה נדחה עד הניצחון בעזרת השם – שאנחנו עוד לא יודעים מתי הוא יקרה. לכולנו קצת נגמר האוויר, והתחושה היא כרגע שהפכנו להיות קצת שקופות. בהתחלה הייתה התגייסות כללית של כל עם ישראל, לכל צורך, וגם אנחנו ועכשיו נכנסנו למעין שגרה. ואחד המקומות הכואבים שמרגישים את זה מעבר לקשיים הרגשיים וזה שעוד ידובר בהם, זה המקום התעסוקתי. אני הצטרפתי לפורום כחברה מן המניין ובגלל שאני עורכת דין אז באתי לעזרת חבר, עניתי לכמה בנות, עזרתי להן באופן פרטני.

לעזרת חברה.

לעזרת חברה. הייתי בטוחה שמדובר בכמה עשבים שוטים. כלומר, בכמה מעסיקים שהתבלבלו, שכחו איפה אנחנו נמצאים ולא הצליחו להיות גמישים, ולא הצליחו להסתכל על התמונה הגדולה, ולהבין שהאישה הזאת שלחה את האיש שלה להילחם כדי שכולנו נוכל לחיות פה יום אחד נורמלי. אז התחלתי לטפל וזה הפך להיות צונאמי של פניות, אז ביקשנו עזרה ועוד עורכי דין התגייסו ומתנדבים ויש המון פניות בנושאים האלה. אני יכולה להגיד ש-40% מהפניות הם בנושאים של איום על התעסוקה או הוצאה לחל"ת או שימוע לפני פיטורין. יש מקרים שגם הצלחנו למנוע, בין היתר בזכות התיקון לחוק שתכף נדבר בו שצריך להאריך אותו, על איסור פיטורי אשת מילואימניק. אבל יש פה מגמה שהולכת ומתרחבת. אני יכולה להגיד לכם שלפי קצב הפניות היא הולכת ומתעצמת. עולם המעסיקים איבד את הסבלנות, הוא רוצה להיכנס לשגרה, והוא לא מבין את זה שאצלנו השגרה היא מלחמה, כי הבית שלנו בחזית. צריך להבין את זה. כי המדינה מנסה להמשיך, וחשוב לדחוף את הכלכלה, אבל כל אחת שמחזיקה בית שהאיש שלה לוחם, בעצם מחזיקה גם את החזית התעסוקתית, גם את החזית הביתית, גם רוצה לתמוך באיש שלה כי בסוף אנחנו רוצים להיות חזקים בעורף ולנצח ביחד, ובשביל זה המדינה וכל מי שכאן, ומהבית הזה צריכה לצאת אמירה ברורה גם ערכית וגם פרקטית שהבתים שלנו לא נשארים לבד.

נכון ולראות שגם מנגנוני הפיקוח, ונמצאת איתנו מרים, נמצאת איתנו כאן? מי נציג משרד הכלכלה? הנציבות נמצאת איתנו כאן? נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה? לא, הם לא פה. סיוון אזולאי?

צריך לשמוע אותה, לראות איזה סנקציות מטילים עליהם.

סיוון אזולאי, כתוב לי עורכת דין איילת גלילי. אני כבר אומרת לך, תכיני את עצמכם, אתם בסוף הגוף שצריכים להוכיח את הנחיצות שלכם. אם לא בשעה הזאת אני לא יודעת מתי. באופן חד וחלק. אני שומעת את עורכת דין שבות רענן. לא יהיה מצב שאנחנו, מצד אחד כמחוקקים נביא את ההגנות הנדרשות, ועוד מעט אני גם ארצה לדעת אם יש פה נציג של משרד העבודה, דבי, היועצת המשפטית, תודה. אני יודעת שעשיתם כמה מהלכים כדי לעשות הגנה, אם נצטרך נעשה עוד. אבל בסוף, האכיפה היא לא פחות חשובה, ויש לכם כלים, להבדיל מרשויות ונציבויות אחרות. כן, עורכת דין שבות.

תודה רב, זה באמת סופר קריטי האכיפה עצמה. אני רק אמשיך. באמת אנחנו צריכות להבין שאם אנחנו חלק מהמערכה אנחנו לא לבד והבית הזה מגויס גם ברמת התקציבים, גם ברמת החקיקה, וגם ברמה הערכית של ההאמירה הנורמטיבית החשובה. אני אדלג קצת על הנתונים של פניות, כי אני בטוחה שזמנכם קצר. אני רק אגיד שמתוך ה-40% של הפגיעות בתעסוקה, ועוד 20% של נשים שהמשכורת שלהן ירדה כמעט בשליש בגלל השעות שהן היו צריכות פשוט לא לתת אותן כי הן צריכות גם לפזר, גם לאסוף, גם מחלות, גם לתקן את הרכב שהיא אף פעם לא התעסקה בזה אבל היא עכשיו צריכה לתקן וזה 1,001 דברים, אז גם הירידה הזאת בשכר היא מאוד משמעותית.

כמה ירידה בשכר? שליש?

עד לשליש, כלומר 2,000-3,000 שקלים.

אנחנו נבדוק עם סא"ל אבישג כמה נשים הגישו בעניין זה כדי לדעת שהם מביאים את הפיצוי והשיפוי של אובדן ההכנסה. מה גם ביקשנו תיקון שאמרו עד 10,000 שקלים זה אמור להיות 10,000 חודשי. שלא לדבר על עצמאיות, אנחנו עוד צריכים לראות איך אנחנו מטפלים בעניין הזה ולא טיפלנו בנושא הזה, זה לתשומת לב נציגת האוצר.

אנחנו תכף נרחיב על עצמאיות. אני אגיד שזה הגיע עד למקרים שיצרנו קשר עם עמותה שמחלקת סלי מזון ששלחה למשפחות מילואים 15% מהפניות.

לא יאומן.

מי ששומע את זה אוזניו צריכות - - - לא יכול להיות.

15% מהפניות זה של נשים?

מהפניות שמגיעות אליי, של נשים שאמרו אין לי, אנחנו בחוסר ביטחון תזונתי.

ממש השפלה.

זו הכותרת של הפניה הזאת. וזה צריך להרעיד פה את אמות הסיפים. לא יכול להיות ששניהם עבדו, וכשהאיש נדרש להילחם הם מגיעים למצב הזה. זה באמת דורש פה ניעור רציני וצעדים מידיים. זה לא יכול לקחת הרבה זמן, צריך לרתום את כולם ולתקן. עכשיו, מבחינת תיקוני החקיקה שנדרשים בתחום התעסוקה - - -

אנחנו נגיע לזה. אנחנו נעצור אותך בעניין של תיקוני החקיקה. נמצאת איתנו כאן היועצת המשפטית של משרד העבודה, היא כאן איתנו לאורך הדיון ואנחנו נצא מפה עם תוכנית עבודה, שיהיה פה ברור. אנחנו לא עושים את הדיון כדי לחבק אחת את השנייה. זה חשוב לחבק אחת את השנייה, אנחנו עושות את זה. אנחנו יוצאים מפה עם תוכנית עבודה, כל נציגי הממשלה כדאי מאוד שיפנימו את זה. סא"ל אבישג, אני מבינה שאת צריכה באיזשהו שלב לרדת מהזום. את איתנו?

אני אתכם, רק עכשיו נתנו לי את רשות הדיבור.

שלום, טוב לנו לראות אותך שוב פעם, למרות שלא הטמעתם את התיקונים שביקשנו.

אני רוצה להגיד שהטמענו את התיקונים שביקשתם.

זה לא פורסם.

באופן אישי אני הטמעתי את זה.

זה לא פורסם.

מחקנו קודם כול את הסעיף מכל מקום שלא צריך להיות בו על הצגת הקושי הכלכלי, את זה מחקנו.

מצוין. אני רק אסביר. אז ניסו להציג שהשיפוי והפיצוי זה רק למי שיש קושי כלכלי. אמרנו לא, אין פה אפליה, זה לא משנה אם יש אובדן, כל אחד שאיבד כתוצאה מהמילואים יקבל. הלאה.

הדבר השני, פיצוי מקסימלי עד 10,000 בחודש ביקשת להוסיף, הוספנו בחודש.

כל הכבוד. רגע, אני אסביר. בעצם בחוזר שאנחנו הכנסנו בתיקון, אמרו שיהיה פיצוי של עד 10,000, ואמרנו 10,000 מה? אנחנו רוצים 10,000 חודשי, לא לכל התקופה. והם הכניסו את התיקון הזה שזה משמעותי באלפי ועשרות אלפי שקלים. הלאה.

וביקשת שנוסיף עוד החרגה שם. אז הוספנו בהמשך לסעיף, ככל שיידרש פיצוי גבוה מכך, יידון בוועדת חריגים. זאת אומרת שיש אפשרות.

זה בשביל העצמאיות.

כן.