סיוע לסטודנטים/ות  משרתי/ות  מילואים ובני/בנות זוגם.ן במלחמת "חרבות ברזל"

צוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: סיוע לסטודנטים וסטודנטיות משרתות ומשרתי מילואים ובני ובנות זוגם במלחמת "חרבות ברזל". זוהי ישיבה משותפת של ועדת החינוך, כפי שהוזכר, עם הוועדה לקידום מעמד האישה, שמנוהלת על-ידי יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת פנינה תמנו, והוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, שעומד בראשה חברה כנסת מיכאל ביטון. אנחנו התחלנו לגעת בסוגיה בתקופה האחרונה. היו מספר דיונים סביב הנושא הזה, אם זה בחקיקה ואם זה בהסדר כללי. אני רוצה להגיד בתחילת דברי, שהנושא עומד בראש סדר העדיפות של הוועדות, ואני מברך גם על העבודות שמחוץ לכותלי הוועדה, הישיבות שהיו עם ור"ה ועם ור"מ, וההתגייסות המבורכת של ראשי האוניברסיטאות וראשי המכללות, ובאמת ההתרשמות שלי, ואנחנו נשמע אחרי זה גם משאר ראשי הוועדות, שנקודת המוצא שיצאנו ממנה ואיפה שאנחנו נמצאים היום – נעשו פעולות טובות רבות ומבורכות, בעיקר בהשקעה מכספים פרטיים, גם של הוועדות וגם של המכללות ומגיוס שהם הצליחו לעשות. אני שם גם על השולחן ואומר שיש פער ענק בין האפשרות לגיוס כספים מקרנות, מפדרציות ומתורמים פרטיים לבין מה שאוניברסיטה יכולה לגייס ובין מה שמכללות יכולות לגייס – יש פה פער גדול. ולכן, אנחנו צריכים להיות זהירים בנושא, במידה ותתקדם איזו שהיא חקיקה פרטית בנושא, לקחת בחשבון גם שבסוף החופש האקדמי וההחלטה צריכה להילקח על-ידי ראשי האוניברסיטאות, על-ידי ור"ה וור"מ. הרצון שלנו הוא ליצור לפחות רף מינימום, שלא ייווצר מצב שחייל הקריב את עצמו בגשם וברוח, ולפעמים גם הקריב את חייו. חלק מהדברים שעדיין לא טופלו לכאורה, לפי מה שאני מתרשם, זה נושא הפצועים, שלא נכללים כרגע בהטבות כאלה ואחרות, וכפי שאמרתי אתמול בישיבה עם ראשי ור"מ והבוקר אמרתי את זה גם לדבורה מרגוליס מור"ה – ההחלטה צריכה להיות ברורה, ואני חושב שהם אמרו את זה. מעבר להטבות, בסוף אנחנו צריכים את ההתאמות המתאימות כדי שחייל במילואים, סטודנט במילואים ובני ובנות זוג של אנשים שנמצאים במילואים, יכללו בתוך המתווה הרחב הזה ויקבלו את המענה ההולם והנצרך. אני חושב שיש פה קונצנזוס סביב השולחן, הן מחברי כנסת, משרדי ממשלה, ראשי האוניברסיטאות וראשי המכללות, שהם בראש סדר העדיפויות שלנו, שאף אדם שהלך למילואים, ואף בן זוג או בת זוג של מי שהלך ושירת במילואים, לא יפגע. לא רק שלא יפגע אלא אנחנו צריכים לדאוג שההתאמות הטובות ביותר וההטבות יגיעו למי שצריך להגיע. חברת הכנסת פנינה תמנו, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בבקשה.

תודה רבה, יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת טייב. אני רוצה לומר שלא בכדי אנחנו יושבים פה שלוש ועדות, שלושה יושבי-ראש, יצטרף אלינו בהמשך גם חבר הכנסת מיכאל ביטון. אני חושבת שאתם מבינים שהכנסת מגויסת כדי לוודא שבאמת כל מי שנקרא ונקראו בצו 8 ובני ובנות הזוג שלהם, לא נפגעים בשום פרמטר ותחום בחיים. יש רצף של דיונים שאנחנו מקיימים בוועדה לקידום מעמד האישה בכל הנוגע לבני ובנות הזוג, ואני יכולה לומר לך שיש שלל נושאים שיושבים על השולחן כאשר במרביתם יש לנו התקדמות גדולה מאוד, תוך מענים ותקציבים המיועדים כדי לסייע למשפחות ולבני ובנות הזוג. הנושא הספציפי הזה עלה גם בתוך הוועדה שלי כאשר אני כל הזמן מעודכנת בהתקדמות המאוד גדולה שאתה עושה, במאמץ לסייע לסטודנטים ולסטודנטיות שמגויסים בצו 8, ונכון היה ונכון היום שאנחנו מקיימים את הדיון הזה ומבינים שצריך שיהיו התאמות שמיועדות גם לבני ובנות הזוג, שהם מחזיקים את העורף ונותנים את התמיכה מבית, תוך הבנה של הצרכים. בסוף, אנחנו צריכים לראות את התאים המשפחתיים גם במובן של שנת הלימודים האקדמית ושנת הלימודים בכלל. אני מקווה שיהיו בשורות. אני בסך הכל קיבלתי גם את המצגת של המועצה להשכלה גבוהה ואני רוצה לראות שזה מיושם, אם כי משהו שקפץ לי לעין, שזה התאמה לבני ובנות זוג שיש להם ילדים מתחת לגיל 13 כאשר אנחנו מדברים הרבה פעמים על גיל 14. אבל אנחנו נתחיל את הדיון, אדוני היושב-ראש, ברשותך ובניהולך ובהובלה שלך, ואם יהיו דברים שאנחנו או אני נרצה להעיר – אנחנו נעיר. מה שכן חשוב לי לומר זה שהייתי רוצה לשמוע כאן את נציגי ונציגות הסטודנטים, פורום של משפחות המילואימניקים, נשות המילואימניקים. אני לא ראיתי אותן, נראה לי שהן גם לא עומדות בקצב למרות שהן לביאות גדולות וגיבורות גדולות אבל אנחנו מביאים אותן יום-יום כדי לסייע להן. אני מקווה שהן כאן, אולי יצטרפו בהמשך ונרצה גם לשמוע אותן לצד נציגי המוסדות השונים והמועצה להשכלה גבוהה. תודה.

תודה רבה. נמצא איתנו סטודנט שמשרת במילואים בזום. הוא יצא במיוחד כדי להשתתף בדיון ואנחנו ניתן לו את זכות הקדימה. אור ברק נמצא איתנו. בבקשה, אור.

שלום. שלום חבר הכנסת יוסף, שלום חברת הכנסת פנינה תמנו, קוראים לי אור ואני מ"פ בפלס"ר נח"ל שנמצאת כרגע בגזרה הצפונית. במקביל אני גם יועץ של חברת הכנסת טלי גוטליב, שגם מגויסת לנושא של סיוע למילואימניקים, של סטודנטים שנמצאים בצו 8. אני גויסתי באותה שבת נוראית, בצוהריים, ומאז אני כאן, בצפון. אמנם יוצא לי להיות בבית אבל לא משהו שאני יכול לשלב בו את חיי הסטודנטיאליים בצורה מלאה. אני אמנם סטודנט באוניברסיטה הפתוחה, שמאפשרת בצורה מלאה ואפשרה לי בשמונה השנים האחרונות ללמוד בצורה תקינה וגמישה אבל אני חושב שזו הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים, ואני כסטודנט ושאר החברים שנמצאים איתי פה בגדוד במילואים, באטימות. אטימות ממשרד החינוך, אטימות מהמל"ג. אני לא רואה סיטואציה שבה אנחנו, כסטודנטים, יכולים לשלב את חיינו פה, בצבא, בצו 8, ובמקביל גם לנסוע הביתה ללמוד או להגיע למבחנים. אם אני אישית נקראתי לדגל באותה שבת, אני לא רואה איך אני יכול להגיע למבחנים שהמועדים שלהם בחודש ינואר, פברואר, או בכלל להגיע לשיעורים. באוניברסיטה הפתוחה, אני אתייחס אליה, הסיוע שניתן כרגע זה מבחינת שיעורים והקלטות שיש בזום. זה לא משהו שהוא שונה, זה משהו שהוא קבוע באוניברסיטה הפתוחה, הוא לא השתנה בכלל. זאת אומרת, אין פה שום הקלה שניתנה לנו, אנשי המילואים, שנקראו לדגל או למשפחות של אנשי המילואים שנקראו לדגל, וספציפית במצב הזה אין לנו שום דבר מעבר. אבל עדיין אנחנו צריכים להגיש עבודות, אנחנו עדיין צריכים להגיע למבחנים שיהיו בחודש פברואר. הצפי פה ספציפית בצפון, מבחינת מודיעין מה שאני יכול למסור, זה שכרגע אנחנו נמצאים פה בתעסוקה מבצעית או בתעסוקה כזו או אחרת עד סוף חודש פברואר. זאת אומרת, עד חודש פברואר לא רק שאני לא מגיע לעבודה, לא רק שנפגעים חיי האישיים, גם חיי הסטודנטיאליים כרגע מוקפאים. זאת אומרת, שגם אם יש לי מבחנים בקורסים מסוימים, יש עבודות סמינריוניות שאני צריך להגיש – הן יצטרכו לחכות לסמסטר הבא, לסמסטר קיץ אם לא לשנה הבאה. אף אחד לא יכול להבטיח לי, אף אחד לא יכול באמת להגיד לי: אור, אנחנו חושבים עליך. אור, אנחנו דואגים לך. אור, אנחנו רוצים שאתה תגיע למבחן כי זה לא ריאלי. כרגע אין לי דרך להגיע למבחן. אני חושב שגם התכנית הזאת שמשרד החינוך ביחד עם מפקד המילואימניקים בצבא, אמר שיש שבוע שלם שהמילואימניקים יצאו. אני לא רואה סיטואציה כזאת קורית, איך סטודנטים או אני, כמפקד, בא ואומר לחיילים שלי שאני הולך לשבוע. אני הולך לשבוע להשלים את כל החומר. מעבר לזה, שכל הפער הזה לא ריאלי מבחינה מאוד הגיונית – איך אני אמור להשלים פער של חודשיים בשבוע אחד? אני התחלתי ללמוד ב-1 בדצמבר. מה-1 בדצמבר אני רשום לכמעט חמישה קורסים ואני לא מצליח לתפקד בהם, אני לא מצליח ללמוד אותם. יש לנו אמנם המון זמן פנוי פה, בין התעסוקות ובין הדברים אבל להשלים את החומרים האלה ולעשות את העבודות האלה, זה לא משהו של מה בכך. זה לא משהו שהוא ריאלי, זה לא משהו שהוא אפשרי, ולא רק לי. אני מסתכל על לוחמים חברים שלי, שנמצאים כרגע בעזה – אנשים שלי, חברים, חיילים שלי, שפה, שהם סטודנטים בדיוק כמוני, במוסדות אחרים, אם זה בטכניון, אם זה באוניברסיטה העברית, אם זה באוניברסיטת תל-אביב, אני לא רואה איך הם לומדים, איך הם משלימים את הפערים האלה, ואיך הם יכולים לבוא אלי כמפקד ולהגיד לי: אור, אנחנו יוצאים עכשיו לשבוע שמאושר מטעם משרד החינוך וללכת ללמוד בשבוע הזה. אני לא רואה איך זה קיים, ואני לא רואה שזה משהו שהוא הגיוני וריאלי. אני, אישית, כמפקד, כקצין, כקצין שנקרא לדגל בדיוק כמו החיילים שלי לא רואה איך אני יכול לתפקד גם במילואים כקצין. וגם חיילי סדיר, חיילי קבע, שנמצאים בדיוק כמוני במערכת הזאת, שרשומים גם לאוניברסיטה הפתוחה או בכלל – אני לא רואה איך זה הגיוני, אני לא רואה איך משלבים ביניהם.

תודה רבה. האם נמצאת איתנו מישהי שמייצגת את נשות אנשי המילואים? יש בזום? בבקשה.

עדי היא יושבת-ראש אגודת הסטודנטים בתל-אביב. אני חושב שראוי שהיא תדבר.

בסדר, אני מדבר על נשות המילואים. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה ליושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. אני רק רוצה להגיד, אני באמת לא חברה בוועדה הזאת אבל היה לי חשוב מאוד להגיע, ואני יודעת שאתם עושים פה כמה וכמה דיונים בנושא הסטודנטים. גם היועצים שלי, חלקם סטודנטים ואני מכירה את הקשיים מקרוב. חשוב לי להגיד מילה על הפערים בין אוניברסיטאות שונות ומוסדות חינוך שונים, שזה לא זהה. כל אחד, יש לו גישה קצת אחרת וזה גם בעייתי כי כל אחד לומד במקום אחר, ומן הראוי שיקבלו תנאים זהים. קצת בעייתי הנושא הזה.

מצד שני, יש לכל אחד אוכלוסיות שונות ואני מאמין שגם ההתאמות צריכות להיות שונות.

בסדר, אבל עדיין, גם עצם פתיחת שנת הלימודים בחלק כן, בחלק לא, זה מאוד פוגע בחלק מהאוכלוסיות. ובסוף, אנחנו צריכים לדאוג לרווחתם של הסטודנטים הנפלאים שלנו, שהם העתיד של מדינת ישראל, שהם כרגע במילואים. ומאוד חשוב לי להגיד מילה כי פנינה עושה עבודה מאוד חשובה בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא נשות המילואימניקים וגם נשות הקבע, שאנחנו לא שוכחים לציין אותן, הן באותה סירה - -

בדיוק.

- - שחלקן בעצמן סטודנטיות, וחלקן, בני הזוג שלהן הם מילואימניקים בעצמם וצריך לציין גם אותן כי הן צריכות לג'נגל גם את הקריירה שלהן, גם את משק הבית, את הילדים, את הסידורים ואת הכל, וגם את חייהם הסטודנטיאליים וזה ברמת הבלתי אפשרי. באמת, זה להסיר את הכובע, הערצה עיוורת למה שהן עוברות, וחשוב לי מאוד שניתן את הדעת גם אנחנו.

כן, אנחנו בהמשך נשמע גם את עיקרי ההתאמות שמיועדים לבני ובנות הזוג של משרתי צו 8, וגם אנשי קבע שהופכים להיות במתכונת חירום.

פרופסור אריה צבן, יו"ר ור"ה ונשיא אוניברסיטת בר-אילן, אם תוכל לתת לנו כמובן מה נעשה, מה ההתאמות שנעשו בבר-אילן לאנשי מילואים לנשותיהן, וכמובן גם כיו"ר ור"ה, מה נעשה ואיך אתה רואה את העבודה בשטח. בבקשה.

ראשית, תודה רבה. אי אפשר לפתוח את הדברים שלי בלי לומר את הטריוויאלי, את ההערכה העצומה שיש לנו למשרתי ומשרתות המילואים, לא רק לבנות הזוג אלא גם לבני הזוג. יש לנו גם בני זוג של משרתות מילואים, יש לנו את המגוון. אנחנו מלאי הערכה ואנחנו מבטאים את זה בכל דרך אפשרית. אני חושב שאמרתי את זה גם בפורום הזה אבל חשוב מאוד לספר סיפור קטן: ב-7 באוקטובר, בשבע בערב, בדקתי את זה עכשיו בוואטסאפ, התכנס בפעם הראשונה פורום המלחמה של שהאוניברסיטה שלי. אני יודע שזה התקיים גם בשאר המקומות. נכון שההחלטה הראשונה הייתה טיפול בנפגעים, דיברתם על פצועים – טיפול בנפגעים ומשפחות של נפגעים. ואחר כך, מה-7 באוקטובר, כל ור"ה ביחד, ועד ראשי האוניברסיטאות, אנחנו עובדים באופן אינטנסיבי כדי לוודא שהמילואימניקים, ואני אגיד את זה עשר פעמים פה – שאף אחד מהם לא יישאר מאחור. הפעולה הראשונה המשמעותית שעשינו הייתה לדחות את פתיחת שנת הלימודים, זה לא היה טריוויאלי אבל זה היה בסדר. דחינו את זה פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, פעם רביעית, עד שהגענו לנקודה שאי אפשר מעבר אליה, ואנחנו זוכרים כולנו שיש לנו מחויבות כלפי המדינה, כלפי הסטודנטים, כלפי כולם, לקיים שנת לימודים מלאה. אתם צריכים להבין שנעשתה עבודה עצומה, ממש עצומה, בפרטי פרטים, כדי להגיע למצב שנוכל להגיד שלא נשאיר אף אחד מאחור. להגיד את זה סתם זו לא חוכמה אלא שנוכל להגיד שלא נשאיר אף אחד מאחור. זאת התחייבות שהיא לא פשוטה מבחינתנו. אנחנו מדברים על מוסדות שיש ביניהם מגוון, הם לא זהים אבל אגם בתוך המוסדות אתם יודעים שיש הטרוגניות – לא דומה לימודי רפואה ללימודי הנדסה או לימודי ספרות. כולם חשובים, כולם משמעותיים אבל הם שונים, גם באופי, גם בכמות השעות, גם בדרך שזה נעשה. יש הבדלים. לכן, זו הייתה עבודת נמלים כדי לוודא שנוכל לעמוד מאחורי המילים האלה. ממש דבר דבר. אני אתן לכם דוגמה: למשל, באוניברסיטה אצלי, אני יודע שגם במקומות אחרים, במקצועות מאוד קשים כמו הנדסה ומדעי המחשב, אלה מקצועות שאנחנו תמיד פותחים את השנה פעמיים. אני לא מדבר על הפעימה השנייה אלא פותחים פעם אחת בסמסטר א', ופעם אחת בסמסטר ב' מתחילים שנה חדשה. למה? כדי לאפשר לסטודנטים כאלה, כמו שראינו הרגע, שכרגע הוא לא יכול להתפנות לעניין, להצליח לגמור את השנה.

אני רוצה להבין: אתם פותחים שנה במטרה לגמור קלנדרית שנה? כלומר, בקיץ הם יסיימו?

בסוף הקיץ הם יגמרו את השנה. יש לנו מערך עצום של חונכים שילוו כל מילואימניק. כל מילואימניק אצלנו יקבל חונך שילך איתו את השלב הראשון.

מה הכוונה חונך? מה עושה החונך?

חונך זה סטודנט משנה יותר בוגרת בעל ציונים מסוימים. הוא נצמד לסטודנט כזה, הוא מלווה אותו, הוא עוזר לו לעבור את המכשלות הראשונות, עוזר לו להתמודד עם החומר החסר ומכין אותו לקראת התקופה.

אז זה בעיקר לסטודנטים חדשים בשנה א'?

לא, לכולם. יש הקלות בנקודות זכות שנתנו, וגם הגענו הרבה הרבה מעבר לדברים הסטנדרטיים כדי שהשנה, מי שיגיע באיחור ועשה מילואים או אפילו לא באיחור, ירד לו עומס כמות השעות שהוא צריך לעשות.

פרופסור צבן, אני מציע ואני לא יודע אם הכנתם את זה, אבל אולי תכינו טבלה של כלל האוניברסיטאות, לפחות מה שקשור לור"ה, כדי שנוכל - -

קיבלנו.

קיבלתם.

קיבלנו מה ההטבות אבל מה המתווה?

יש מגוון של נושאים שהכנו ועשינו - -

אתה יכול לפרט לנו בבקשה, במקום כל פעם באופן ספורדי להגיד מה, חשוב מאוד שיהיה מישהו שמציין באופן כללי כי אנחנו עדיין שומעים קולות של סטודנטים, ושמענו את אור ברק המפקד.

אור אמר, אם שמעתי אותו נכון, שבגלל שהוא בשירות כרגע, הוא לא יכול ללמוד כרגע. אני יכול לתת לו הטבות. אילו הוא היה אצלי, הייתי תופס אותו חזק והייתי אומר לו: תעשה את השירות שלך, תעשה מה שאתה צריך, וכשתסיים תגיע, מחכים לך. לכל מחלקה יש נאמן מילואים שמטפל בו.

אבל מה המתווה? זה להגיד כאילו שיהיה בסדר, תבוא ואנחנו נחבק אותך אבל זה לא נותן את השקט.

בסדר. תגידי לי איזה שנה, מה לומד - -

לא, לא. לא אני צריכה להגיד לך, סליחה אדוני. אתה צריך להגיד לי מה המתווה. אמרת שעבדתם קשה מה-7 באוקטובר. אז אני רוצה לדעת ושתציג לנו מה המתווה. יש פה סטודנטים שהם במילואים, שבאו במיוחד, והם יגידו לנו איפה ההשגות שלהם. זה מאוד פשוט.

איפה יאיר? יאיר נמצא פה?

אני פה.

יאיר, אתה הצגת לנו, יש לכם מתווה מסודר.

יש את המצגת ששלחתי, שדיברת עליה קודם ואני יכול להסביר את כל המעמד הנורמטיבי של כל מה שאנחנו מדברים פה עכשיו.

אז תציגו לנו את המתווה, אבל אנחנו צריכים מתווה כדי לראות מה הושג ואיפה ההשגות.

המצגת של המל"ג, אתם צריכים להציג את זה. חשוב לי למען הסדר טוב. אין לי ספק שנעשו דברים, פרופסור צבן, ואני עוקב מקרוב אחריך ואחרי חבריך, ראשי האוניברסיטאות ונשיאי האוניברסיטאות, רק למען הסדר הטוב, כדי שאנשי המילואים ובנות זוגן יוכלו לדעת - -

אני אענה: אנחנו הגשנו למל"ג. כל אוניברסיטה הגישה למל"ג את המתווה שלה. המתווים מאוד-מאוד דומים אבל הם לא זהים לחלוטין. למה אני שאלתי? אנחנו מדברים פה על התאמות אישיות. את שואלת אותי: תגיד לי מה ההתאמה. אז אני אגיד לך שאם מישהו מגיע שבועיים אחרי פתיחת שנת הלימודים ומישהו מגיע ארבעה שבועות, זה לא אותו דבר. אני לא יכול לתת מתווה לכל אחד - -

עקרונות, עקרונות. אדוני, הנחות יסוד.

אבל יש הנחות יסוד שבסוף חיילי המילואים יהיו עד - - -

אתם צריכים להחליט אם אתם רוצים עקרונות יסוד - -

- - -

על זה אנחנו שואלים. בסוף יש נתון, הנתון כרגע הוא ש-90 יום הם לא נמצאים בלימודים - - - על בסיס מה שאתה יודע, מהו המתווה שייתן להם הקלות ויאפשר להם לחזור לספסל הלימודים בצורה מיטבית בלי להפסיד שנת לימודים. זה העניין.

אז אתם הולכים איתי בין "תגיד לי בדיוק" לבין עקרונות. יש הבדל גדול. העקרונות הם כאלה: נתנו הקלות מסוימות בלימודים; נתנו אפשרויות של עובר, לא עובר – הקלות כדי לשפר את הממוצע; נתנו את הפעימה השנייה – לבקשת הצבא עוד לא נקבע אם זה אחרי שלושה שבועות ואחרי זה, את אלה שיגיעו, ליישר להם קו במשך שבוע, שכל האוניברסיטה מתרוקנת ורק חיילי המילואים בקמפוס ואנחנו נותנים להם שבוע של חיבוק, הערכה וגם לימודים כדי ליישר קו. נתנו להם חונכים והתחייבנו בפניהם שנסגור להם את הפער. עכשיו, תגיד לי סטודנט להנדסה שהגיע אחרי חודש, זה שונה מסטודנט לפסיכולוגיה שהגיע אחרי חודש.

זה ברור. רק שאלה, פרופסור צבן: ההנחיות האלה וההתאמות יחולו גם על בני ובנות הזוג של אנשי המילואים?

לבנות הזוג יש התאמות, הן לא בדיוק אותו דבר. בת זוג - -

בסדר, אבל זה נלקח בחשבון, יש מתווה קיים בשבילן?

זה ניקח בחשבון. את צודקת שנצמדנו לעד גיל 13 של הילדים כי זו הייתה החלטת המל"ג ונצמדנו לזה. השנה הזאת, זה הדבר הקריטי - -

לא, זה לא הדבר הקריטי. תכף הוא יפרט את ההתאמות ואז אולי נוכל להגיד בצורה יותר - -

רגע, יש לי שאלה, דבורה: האם כל האוניברסיטאות והמכללות קיבלו את הרשימות של חיילי או חיילות המילואים?

זאת השאלה הבאה.

כי זו הייתה בעיה בוועדת חוקה. קיבלתם?

קיבלנו את הרשימות של חיילי המילואים, אנחנו יודעים מי נמצא ומי לא. זה מאוד עוזר לנו כי אנחנו יכולים להתייחס לאנשים באופן ספציפי. אתן לכם דוגמה: הוצאתי וואטסאפ לכל המילואימניקים, למספר שהם יכולים לפנות אליו ולשאול שאלות, להבין מה מצבם. כל המודאגים בצדק, יכולים לפנות. ביום ראשון ושני היו 400 פניות, כולן נענו, ומקבלים תשובות.

מיכאל הגיע. מיכאל, תן את הפתיחה שלך ואנחנו נמשיך. בבקשה.

צוהריים טובים. אנחנו 88 יום אחרי שהמלחמה נפתחה. הממשלה בוששה להביא חוק שיסייע לסטודנטים במילואים. גם מה שהביאה הבוקר לוועדת החינוך הוא דל ונקודתי בקרן לחיילים משוחררים, בהגדרות, ללא פירוט של חבילה ראויה. אנחנו לא חיכינו בכנסת וכבר לפני שלושה שבועות החתמנו והבאנו חוק שכלל חברי הכנסת כמעט חתמו עליו, בהובלה של חבר הכנסת טייב ושלי, שקיבל את ברכת כל סיעות הבית. החוק שאנחנו הצגנו הוא חוק מפורט יותר. אנחנו מאמינים שהחוקים צריכים להתמזג אבל אי אפשר שהחוקים האלה ידשדשו. אנחנו תוך כמה ימים צריכים לגמור את החקיקה הזאת ולהביא אותה. שני החוקים דורשים התאמות ותיקונים. סיימנו שיחות עם כל הגופים כמעט. אני ישבתי עם הגופים של האוניברסיטאות הציבוריות, המכללות הציבוריות, המכללות הפרטיות ועוד. חלק מהגופים עושים עבודה נהדרת בהיערכות ופתרונות. אנחנו מודאגים בכנסת מפערים, שאותו חייל מילואים באותה יחידה, השניים לומדים הנדסה, יגיעו לשני מוסדות אקדמיים ויקבלו סל סיוע שונה ומפלה. יהיו הבדלים בקטנה אבל אי אפשר שזה יהיה דרמטי. אי אפשר שאנשים ששירתו את המדינה באותו תפקיד ויחזרו לשני מוסדות אקדמיים ויקבלו דברים שונים. גם החוק שלנו לא נותן עדיין מענה לפעולה מול מוסדות פרטיים. נצטרך לעגן את זה בחקיקה כי אם למדינה יש סמכויות תקצוביות ולמל"ג יש יכולת בקרה על מוסדות אקדמיים, אנחנו נרצה לדעת שגם מול הפרטיים יש לנו מה להגיד. אנחנו מאוד מעריכים את מי שפעל ולא חיכה לכנסת, שלא תתבלבלו. מאוד מוקירים את הדבר הזה אבל רוצים לראות הוגנות כי בסוף זה כסף ממשלתי של מיליארדים, וזה מוסדות שמתוקצבים על-ידי המדינה, ובשעת מלחמה למדינה יש מה להגיד על סטודנטים במילואים. אנחנו לא נפגע בחופש האקדמי. אנחנו כן רוצים מגוון פתרונות שיעמדו לרשותכם וסמכויות שלכם ושינוי השיטות השונות שבהם אתם עובדים ובגמישות ויצירתיות, מבלי לפגוע באיכות ובאחריות של אותו סטודנט שחייב להיות איש מקצוע מסוים ויש דברים שהוא חייב ללמוד. אבל את סל הפתרונות האקדמיים נציג בפניכם, ואתם בתבונה תבחרו ותבצעו. אנחנו כן דורשים מכם מעשים והוגנות ושוויון בין מהנדס למהנדס, בין רופא לרופא. לא יסבירו לנו שיש הבדל בין רופא לרופא. מה שקיבל רופא בטכניון גם רופא בבן-גוריון צריך לקבל. ואם יש רופא באוניברסיטה הפרטית, הוא גם צריך לקבל את זה. אנחנו צריכים כלים ככנסת וממשלה לאכוף את זה. היום היו הפגנות באוניברסיטה הפתוחה ואנחנו גם מקבלים המון פניות של סטודנטים. זאת אומרת, שלא נחה דעתנו ולא נחה דעת הסטודנטים בחלק מהמוסדות באשר לוודאות, שלא משאירים אף אחד מאחור ולא כולם יגיעו לקו הסיום ולא כולם יאבדו שנה אקדמית. אנחנו גם נדרוש את הפתרונות לבני ובנות הזוג של משרתי מילואים, גם אם הם קצת שונים בתקצוב או בדבר אחר אבל שתהיה מודעות. יש מוסדות שהיום כבר עם 40% משרתי מילואים, ואם נכנסים אליהם בני ובנות זוג של משרתי מילואים, רוב המוסד והסטודנטים שלו בסכנה קיומית על עתידם האקדמי. לסיכום – אנחנו נדייק ונפרט את החוקים שהונחו פה, נמזג אותם, נעבוד יום ולילה כדי להביא אותם מהר, ונדרוש תקצוב תומך של המוסדות להשכלה גבוהה בפעולות שהם עושים כבר למען סטודנטים, גם במלגות, גם בשעות, גם בליווי פרטני, גם בטיפולים נפשיים וטיפולים אחרים שיסייעו לסטודנטים לבוא ולהתאפס ולחזור לספסל הלימודים. תודה.

תודה רבה. סימון, זה יכול לחכות אחרי שיאיר ידבר? כולם רשומים כבר רק אני חייב - -

לפני יאיר, אני רוצה לומר כמה דברים: קודם כל, אנחנו פה, בוועדה, עשינו דרך, ואני חושב שזה כבר דיון רביעי בנושא של סטודנטים מילואימניקים. התחלנו מדף חלק ביחד עם המל"ג, ואני רוצה לברך אתכם על עבודה משותפת. התקבל מתווה שהוא לא מושלם, שום דבר לא מושלם. ואני רוצה להכות על חטא: אני ישבתי פה ודבר ראשון שצעקתי זה שלא מתחילים את שנת הלימודים עד הסטודנט האחרון שלא יחזור מהמלחמה. הבנתי במשך הזמן שזו טעות להגיד את זה כי כלכלית זה יפגע מאוד במדינת ישראל כי חייבים להתחיל ללמוד ולסיים את השנה. אף פעם זה לא יהיה מושלם, אבל אנחנו נמשיך פה, בוועדה, לפקח ולבדוק שהדברים מתנהלים, אנחנו מקבלים הרבה פניות ציבור. אני רוצה לציין שסיירתי במספר מכללות ואוניברסיטאות ובאמת קיבלתי אוזן קשובה לדברים של הוועדה ולכנסת ולדרישות של החיילים. אגיד לכם מה הבנתי במהלך החודש האחרון – שיר, הבנו בדיון שעשינו מול הבנקים, שאין תקשורת בין מה שהבנקים רוצים לתת לחיילים כי אין קשר בכלל בין הדברים וקישרנו ביניהם. אנחנו פה, בכנסת, בסופו של דבר רוצים לקשר בין המל"ג לבין החיילים לבין התוצאות שרוצים לייצר בסוף בשטח. אז תקבלו עם חצי לב פתוח את הדברים שלפעמים נשמעים קשים כי אנחנו רוצים לעשות טוב. לסיכום – אני רוצה לומר שאתם תראו את המתווה של יאיר – יש עדיין מספר מכללות שלא בתוך הלופ הזה של עזרה לחיילי המילואים, הם לא נמצאים איתנו ומיכאל ציין את זה קודם, ועל זה במיוחד צריך לעבוד. תודה.

לפני שאתה מציג, שלחת את המצגת?

כן, אתמול, לוועדה לקידום מעמד האישה.

אוקי, אז מספר רגעים. שאלה אליך, לפני שאנחנו מעלים את המצגת: הרי הייתה החלטת מל"ג שכל מי שפותח את שנת הלימודים, עד שבועיים לפני פתיחת הלימודים צריך לפרסם את המתווה. האם יש מכללה, אוניברסיטה, שפתחה את שנת הלימודים ולא הגיע אליכם המתווה? עלתה פה טענה.